שיקום שוב!!!

 בפעם השנייה הגעתי גם מרוט בהרבה מהפעם הראשונה וגם כיאה לבוגר כיתה א' ידעתי כבר הכל!!! 

דווקא אז גיליתי שלא רק שיש יותר מריפוי ועיסוק (גם בחשיבות המנטלית -פיסית) שוב נוכחתי לגלות שהן כרגיל יודעות מה הן עושות אבל ממש.

החליפו לי את כל הצוות הטיפולי והכי גרוע הן דיברו עם הצוות הקודם, מה שאומר שאין עקומת למידה שלהן אותי רק הפוך, שום תרגיל התחמקות שלי לא שרד יותר משנייה ונכנסנו ישר למצב מלחמה.

מה שתרם למצבי המהמם מעבר לעוד ניתוח ולהשפעות מצטברות של הקרינה, היתה העובדה שהייתי באמת על המקסימום של משככי כאבים; או כמו שאמרה רופאת השיקום מתל השומר לקולגה שלה, אחרי לא מעט שאלות שהוא העמיס עליה בטלפון ההתייעצות עליי "הוא על הכל ועל המינונים הכי גבוהים והוא עוד הולך :)". אז הוחלט להפציץ בהכל – כל תחומי ההתערבות, ובאותו מהלך, הורדת המינונים של משככי הכאבים, ככל הניתן. התחלנו מהכרת הצוות החדש ותחילת עבודה מיידית.

התחלת הכושר עם הפיזיותרפיסטיות שהן זן מיוחד במינו, שמגיע בשתי צורות:

המחייכות - שלא משנה מה קרה וכמה קשה, הן תמיד יחייכו וידחפו באופטימיות מדהימה קדימה.

הרציניות - אבל ממש רציניות. אמנם בקטע טוב, שתמיד נדהמתי איך, ולא רק אני אלא גם כל אחד אחר שעובד איתן, מתיישר לרצונות שלהן בפחות משנייה.

אמנם היה לא קל אבל גם שיפור במצבי לא אחר לבוא.

למרות שאני ממש אוהב חום עדיין לא ממש אהבתי ללכת לקערת מרק הגדולה בשם הידרותרפיה, בסוף כל אימון אולי המגבת שלי ניראתה יותר אומללה ממני. וככה, מרוט ומותש, ועם קפה ישירות לוריד, דחפתי לעצמי לפחות פסק זמן וקרואסון יחד, כדי שאשרוד את הדרך הבייתה.

אבל בסוף כל יום כזה ואחרי התפרקות והרכבה מחדש במיטה הייתי מרגיש קצת יותר טוב כל פעם עוד קצת.

אצלי כשדברים מתחילים להשתפר ויש ניצוץ של תקווה שהדברים מתחילים לחזור למסלול אז..

כנאמר - ההיסטוריה חוזרת, ואצלי זאת עובדה מוגמרת. בסוף השיקום הראשון בבית לוינשטיין הגיעו תוצאות לא כייפיות, שבזכותן יום אחרי סיום השיקום כבר התחלתי קרינה באיכילוב של SBRT (לא ממש מומלץ), ואז גם הניתוח האחרון הכי קשה, שכמו משקולת הוריד אותי חזרה ואפילו למצב יותר גרוע מלפני השיקום.

ובסיום השיקום השני כבר הגיעו שוב תוצאות של חמישה חברים חדשים, ויום אחרי שסיימתי את השיקום (השני) התחלתי לקחת תרופה ביולוגית חדשה שכתבתי עליה מפורט בפוסט קודם.

לסיכום - לא לוותר על שיקום, וגם לא לחשוב שהכל מובן מאליו ושישר ישלחו אתכם לשיקום. בית לוינשטיין מאוד מומלץ, רק כמות החיוכים והאיכפתיות של מאות אנשי צוות בבניין הזה שווה הכל, וזה עוד לפני המקצועיות הבלתי תתואר. ולמרות שחשבתי שאני כבר יודע מה יעשו בשיקום כי עברתי אחד כזה, אז לא לדאוג - הן מקצועניות והצליחו להפוך את עולמי שוב. למשל, הפעם בסוף הריפוי בעיסוק מספר 2, פיתחתי בשיתוף המרפה בעיסוק המהממת שלי מערכת לניהול יומני כאב, ועוד סוגים שונים של יומנים לכל מי שעובר שיקום - חינמית לחלוטין. לי היא עזרה ממש ובתקווה תעזור גם לאחרים.

ועד הפעם הבאה אתן להן לנוח קצת ממני ואני לנוח מהן :)