שלום, אני בן 45, אנימטור לשעבר, מצייר בהווה, וגם מקעקע, בפוטנציאל, כי החיים שלי די נעצרו בחצי השנה האחרונה, זה המשך ישיר לשלוש וחצי שנים קודמות, אבל בואו נתחיל מהתחלה.
בסוף 2019 קיבלתי 'הזדמנות' נדירה: גידול שהוא לא ממש שפיר וגם לא מאה אחוז סרטני, מתחכם כמוני :) Chordoma
אם תהיתם (גם אני תהיתי).
מאז, עברתי מספר ניתוחים לא קלים והקרנות בחו"ל – תירוץ גאוני לחופשה משפחתית בארה"ב. לפני חצי שנה הוציאו לי שלוש חוליות, סתם בשביל הדרמה, ומסתבר שאפשר לחיות בלי חוליות לתפקד גם בלעדיהן!
טוב, לא ממש בלעדיהן, עם חלופה של כלוב קרבון שעושה מילוי מקום, קבוע, לתמיד. לאחר 4 שנים מאתגרות בעל כורחי, אני עם המון ניסיון, ידע 'מסווג' והמון טיפים להתמודד עם המצב.
אני משער שגם הבלוג הזה, הוא דרך התמודדות, ואם אתם תקועים עם איזה גידול, מכירים מישהו שמתמודד עם סיטואציה דומה או מרגישים שזה משהו שמעניין אתכם, בואו להכיר איך לעבור את זה בחן, ואולי אפילו עם חיוך, וברצינות, איך גם הימים הקשים ביותר הם חלק מהעניין, וההבנה של זה היא משמעותית.
ואישתי גם תהיה פה בבלוג הזה, לא יודע אם לפעמים או כל הזמן, אבל מהשניה שהכל התחיל, אולי אפילו כשנמנעתי מלבדוק למה כואב לי, היא איתי. אז מי היא?
שרון, מנהלת בית ספר סא"לית במילואים (זה נושא לפוסט אחר), אמא מהממת וזאת שעושה סדר בכל דבר אבל במיוחד לי ולרופאים שלי במחלה שלי, כי משום מה כשלא ממש יודעים נוטים להתפזר, ולהתפזר, איך לומר - זו לא אופציה.
יש לנו שני בנים, ושני כלבים, שאחת מהם יודעת בוודאות שהיא הבת שלנו, השני - עדיין מתרגל (רק 8 שנים) ושתי שרקניות אדירות.
No comments:
Post a Comment