הקהילה היהודית שם מדהימה!
זה משפט ששמעתי אין ספור פעמים ממספר אנשים שעברו שם טיפולים, רק ששרון ואני ממעטים להיעזר עד כמה שאנחנו מצליחים באנשים אחרים,
מתוך תפיסה שמי שצריך עזרה באמת -צריך לקבל אותה.
התחלנו להבין על מה מדובר כאשר שרון שאלה בפייסבוק על איך הכי מומלץ להגיע משדה התעופה למגורים הראשונים שלנו, חיבור דרך חבר, הוביל לשיחה עם אישה אדירה, ולבסוף, התשובה הייתה "בוריס ימתין לכם בחוץ" ואכן כך היה, בוריס המתין מחוץ לטרמינל בניו יורק ובלי הרבה דיבורים העמיס הכל לרכב ויצאנו לדרך.
הגענו מוקדם מדי למתחם מוזר ביותר של מגורים לטווח ארוך, הכלאה בין המלונות מהסרטים לחדר בקיבוץ, וכמובן שלא היה אף אחד שיקבל אותנו ופוף מבלי להספיק לשאול הגיעה ישראלית שגרה שם אספה את כולנו ישר לביתה מצויידות בשקית עם כל מה שטירון באמריקה צריך, ממטענים מוזרים, משחקים לילדים ועוד, רק שתהיה נחיתה רכה. יום שלם היא היתה איתנו ועזרה לנו - בכל המינהלות של ההתחלה.
היא עזרה להתמקם בחדר המעניין שקיבלנו שהיה צמוד למגרש כדורסל עם מלא שחקנים בכל הגילאים.
יום למחרת הקפיצה אותי לשלל הבדיקות ונסעה עם שרון והילדים לשכור אוטו, ואני בזמן בדיקות ושאלונים - כל עשרים שניות שואלים אותי בסולם של 1-10 כמה…, וכל כמה דקות איש מקצוע אחר עובר על התיק הרפואי שלי נותן מבט זהה לזה שלפניו, מבט מלא אמפטיה ופליאה אין סופית ואז מגיע לתרופות ומזדעזע מהמינון הגבוה שלהם ומהיכולת שלי עדיין ללכת ישר (יחסית).
לבסוף שרון חזרה חמושה עם רכב חדש, הילדים חוברו לווי פיי בחדר המתנה, ושרון נכנסה איתי לפגישה עם הרופאים. לקראת סיום הפגישה הרופא שליווה אותנו את התהליך הסביר לי את כל הבעיות/ סיכונים של קרינה כזאת, ועצר בהפחד שלהם מאיבוד משקל; החשש הוא שפחות מדי שומן יגרום לקרן להזיק יותר (ובכלל כל שינוי במשקל עלול להוריד מדיוק ההקרנות).
אז זה לא הזמן לאוכל בריא וכדאי שהתחיל לאכול בחזרה המבורגרים, קולה, גלידות ועוד… חייכנו, אמרנו זה הרגיל שלי אז נשמח כרגיל.
הילדים חיכו בלובי העצום והיפה ממש של המכון שכלל בתוכו פינת קפה -תה, מגירת בייגלה ועוגיות, מקרר קולה (חשוב ביותר) - תכלס, כל מה שבנאדם צריך כדי לשרוד, ואח בוער מדהים שעובד גם בקיץ!
קיבלתי בדיקות בבית חולים אחר לעשות ולחזור בעוד חמישה ימים לתחילת טיפול (זמן חופש קל).
אחרי יום קצת מתיש בשבילי ומסתבר שדווקא מהנה לשרון והילדים חזרנו לחדרנו הקטן, המוזר, אך לימים האהוב, במלון דרכים עם חדרים לטווח ארוך (:
בהמשך נעבור לדירה אחרת - אך זה בהמשך.
בלית ברירה, כחלק מההתאקלמות, פשוט כי אין ברירה אז אין ברירה, נסענו ליומיים לפארק המים המקורה הכי גדול באזור,
למים עם טמפרטורה סבירה (מי אמר שהוא שונא מים קרים?), טיילנו מעט בניו ג'רזי, נסענו ברכבת ליום בניו יורק, והיידה לטיפולים.
עד אותו הרגע נראה שהרעיון שלנו עובד וכנראה תצא לימונדה טעימה ואפילו בקלילות (מזכיר לכם שמדובר בתיאור של לפני ההקרנות...)
היום הראשון -
קיבלתי שוב יום שלם של שאלות ובחזרה פרצופים המומים, ואז הגיע החלק המעניין בתוך מכונה של CT שכבתי עם שקית של תערובת של גבס וחימר ליצירה של החלק העליון שהגוף יהיה מדוייק על המילימטר במכונה מול הקרן, ולסיום למזכרת טובה מסמנים את המיקום עם שלוש נקודות עם מחט של קעקועים !!החלק הכי כואב בתהליך. סופית הייתי מוכן עם תמונה על תג משלי, לו"ז לשבוע הקרוב ופחית קולה.
בהצלחה
נו יצאנו לדרך!
